רבים מהטסים לחו"ל מכירים (ולצערם הרב, גם על בשרם), את הסיטואציה הבאה – לאחר נחיתתם ביעד, הם מחכים ליד המסוע לקבל את המזוודה (או המזוודות) שלהם, ורק כעבור זמן-מה הן מגיעות לידיהם. לפעמים – הן אינן מגיעות כלל, או שהן מגיעות כשהן והמטען שבהן – ניזוק בצורה שאינה מאפשרת לעשות בהם שימוש. המשותף לכל המקרים הללו, בנוסף למפח הנפש, הוא הצורך ברכישת ציוד חלופי, תוך כדי בזבוז כספו (כמו גם זמנו) של הנוסע. אמנם, גם כאן, בדומה למקרים של ביטול, דחייה ועיכוב טיסה, במרבית המקרים, סביר להניח כי מפח הנפש של הנוסעים לא ייעלם לגמרי בזכות תשלום פיצוי, אולם יהיה בו משהו כדי להמתיק את המצב.
מהי אמנת מונטריאול וכיצד היא נוגעת לענייננו?
מטרת אמנת מונטריאול 2003, אשר נכנסה לתוקפה בישראל בשנת 2011, היא עיגון הבסיס להתפתחות המסודרת בפעולות תובלה אווירית בינ"ל ולזרימה החלקה של הנוסעים, הכבודה והמטען בהתאם לעקרונות ויעדי אמנות תעופה אזרחיות מקומיות / בינלאומיות שקדמו לה (אמנת וארשה, כדוגמה). אמנה זו, במילים אחרות, מעגנת את היקפי האחריות החלים על מובילים אוויריים (חברות התעופה) כלפי המשתמשים בשירותיהם (שהם, במקרה שלנו, הנוסעים המתלוננים "לא הגיעה לי המזוודה!" "אבדה המזוודה" או "המזוודה ותכולתה ניזוקו").
בניגוד לאמנת וארשה (האמנה הוותיקה יותר שגובשה ב-1929 והייתה, בבירור, מוטה מעט לטובת ההגנה על תעשיית התעופה, שהייתה אז רק בחיתוליה) אמנת מונטריאול ממוקדת הרבה יותר בהבטחת הצורך להגנה על הצרכנים המשתמשים בשירותי חברות אלו, כמו גם בצורך למתן פיצוי הוגן, שבבסיסו מצויה חובת ההשבה. כך שבמקרים רבים בהם מוגשת תביעה נגד אלעל (או נגד חברות תעופה אחרות) בגין אי הגעת כבודה, תוכלו לפגוש את אמנת מונטריאול כשהיא זו המניחה את הקווים המנחים למתן פסק הדין.
מי יהיה זכאי לפיצוי בגין אי הגעת כבודתו?
נוסעים שמטענם אבד (איחר בהגעתו או ניזוק), לאחר הפקדתו בטיסה בינ"ל בחברות התעופה שמדינתן חתומה על אמנת מונטריאול. יתרה מכך – אמנת מונטריאול תחול על חברת התעופה גם על הטיסות בין מדינות שחתומות על האמנה, גם במקרים בהם הטיסה אינה ישירה ביניהן וכוללת חניית ביניים במדינה אשר אינה חתומה על אמנה זו.
מי לא יהיה זכאי לפיצוי בגין אי הגעת הכבודה, נזק או איחור?
חברות תעופה תהיינה פטורות מתשלום הפיצוי לנוסע במקרים הבאים:
הנזק לכבודה נגרם בשל פגם שהיה קיים כבר בזמן העלאתה למטוס.
הנזק לכבודה נגרם בשל אריזה לקויה או כזו שאינה מתאימה לטיסה, וע"י אדם או גורם שאינו מטעם חברת התעופה.
הנזק לכבודה נגרם בשל עימות מזוין או פעולה מלחמתית.
הנזק לכבודה נגרם בשל פעולתו של גורם אשר בוצעה בהקשר לכניסתה, יציאתה או מעברה של הכבודה. לדוגמה, בדיקה ביטחונית שגרמה נזק למטען או הובילה לעיכוב במסירתו.
הנוסע (בעליו של המטען) הוא האחראי לגרימת האובדן או הנזק.
חשוב לדעת, כי בכל מקרה של תביעה כזו כנגד חברת התעופה, תידרש הנתבעת להוכיח כי נקטה בכל אמצעי סביר העומד לרשותה בכדי למנוע נזק, אובדן או איחור בהגעת הכבודה.
